פיאלקוב ,אשר - פיין, שבתאי

fi
פיאלקוב, Fialkow,אשר, בן יהודה אליהו.
נולד בתרמ"ה,1885. כשהיה בן תשע עשרה נתמנה לרב בסטולין, Stolin שבווהלין. בימי מלחמת העולם הראשונה עזר לפליטים היהודים שעברו דרך עירו, והצטרף לוועד שנוסד שם כדי לעזור להם. אחר כך היה הנציג של העיר בוועד הכל רוסי לעזרת היהודים שנפגעו במלחמה. אהד את הציונות, והיה תורם לקרן הקיימת. בנותיו למדו בבית הספר "תרבות", וכל ילדיו הצטרפו לתנועה הציונית. נספה בשואה.
מקורות: סטולין, עמ 178-180 , 255 ברשימת הנספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פיאנקו (פיאנקה), Fianka,Fianko,דב בער.
מתרס"ח,1908, עד השואה כיהן כרב במיורי, Miori, שבאזור וילנה. נספה בשואה.
מקורות:פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 411; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פיאנקו, שלמה.
נולד בתרמ"ז,1887, בלומז'ה, Łomża, שבווהלין. היה ראש הישיבה הקטנה "אור תורה" בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נרצח בידי ליטאים באב תש"א.
מקורות: רבני ליטא, עמ 7; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 601; ליטע I, עמ 1648; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 162, 231; אשרי, ממעמקים, א, עמ ש;

פייגנבוים,Feigenboim,Figenbaum,דוד הלוי, בן משה יעקב.
נולד באוקראינה בתרמ"ט,1889. אמו ברכה היתה מלומדת. היא למדה עם אחיה אצל הרב, והמשיכה ללמוד תנ"ך ואגדה. היא הורישה לבנה את האהבה לר' יעקב עמדן, שהיה מאבות המשפחה. הרב פייגנבוים, שידע היטב תנ"ך, ואהד את התנועה הציונית, הוסמך בידי הרבנים בנימין קלוגר (קליגר), מאיר שמחה הכהן מדווינסק, איסר זלמן מלצר ואליהו פיינשטיין. אשתו זלאטה, בתו של הרב אליהו הלוי פיינשטיין, היתה מלומדת מאד. בתרפ"ח, 1928 נתמנה לרבה של פרוז'אני, Pruzana, שברוסיה הלבנה-פולסיה. סרב לקבל שכר, וידע מחסור ועוני. היה ננציג של הקהילה בבית המשפט הממשלתי. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם התעללו בו, ואחד מאשי היודנראט הצילו מידיהם. לאחד מאלה שנתמנו ליודנראט שלח הרב מכתב ובו כתב לו שכבן לאנשי פרוז'אני שחי זמן רב בין גרמנים בדנציג הוא בטוח שיש לו הכישורים המתאימים לייצג אותנו בתבונה (וכך רמז לו מה הוא מצפה ממנו בתפקיד הזה). עם מניין של יהודים ערך הלווייה חשאית לספרי תורה שנאספו מבתי כנסת בעיר, ואותם הם קברו בתקוה שיום יבוא ומישהו ימצא אותם. שם, בבית העלמין, אמר הרב קדיש. נספה באושוויץ. שני בניו, אברהם יצחק, ואהרן ברוך, שאף הם הוסמכו לרבנות, למדו כימיה בסורבון, חזרו לפולין לחופשת הקיץ בתרצ"ט,1939, ונספו באושוויץ.
מקורות: פנקס פרוז'אני והסביבה-עדות וזכרון לקהילות שהושמדו בשואה,עמ 142, 144, 361, 365; פנקס פרוזשענה, בערעזע, מאלטש, שערשעוו, סעלץ, עמ 185, 189, 228, 239, 302, 323, 324; רבני ברית המועצות,
1939-1991;

פייגין,Feigin,יחזקאל.
היה ידוע בכינוי "חאצע". נולד בתרנ"ה,1895. למד בישיבת ליובאוויטש, והיה אחד משבעה טובי התלמידים שאותם שלח האדמו"ר מליובאוויטש לחברון כדי לייסד שם את ישיבת "תומכי תמימים". הוא שהה שם כשנתיים, וכשחזר לרוסיה המשיך לנהל את ישיבת ליובאוויטש, שבשנות העשרים של המאה העשרים נדדה בערי אוקראינה ורוסיה הלבנה. היה המזכיר של יוסף יצחק שניאורסון, האדמור מליובאוויטש, ויחד אתו עזב רוסיה בתרפ"ז,1927. והתיישב בריגה שבלטביה. ערך את המדור "שערי החסידות" בעלוני "התמים" שיצאו לאור בוורשה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 406; אברהם גרינבוים, רבני ברית המועצות בין מלחמות העולם, עמ 44; ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה, שבועון בית משיח באינטרנט;

פיין, Fein,אהרן.
נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 219;

פיין, חיים. רדזין, Radzyń, אזור לובלין.
כשפרצה מלחמת העולם השניה שהה בעיר קייט. משם בא לוורשה, ועמד בתוקף על כך שבמצב הקשה של המלחמה עליו לחזור לעירו. באותה העת חיפשו אותו הגרמנים בעירו. הוא נמלט אל האזור שנכבש בידי הרוסים, ובא לביאליסטוק. משם שולח לרוסיה, ושהה ביערות ארכנגלסק. בשל גילו הגבוה שיחררו אותו הרוסים מחובת העבודה, והוא בילה את רוב זמנו בלימוד תורה. לקראת חג הפסח תש"א,1941, שלחו לו ידידיו מבריסק, שבאותה העת היתה תחת הכיבוש הרוסי, מעט מצרכי מזון. נפטר בסרטוב, Saratov, שעל הדון בכסלו תש"ב,1941, והובא לקבר ישראל. מקורות: ספר רדזין, יזכור בוך, עמ 292-284, 349 ברשימת הנספים;

פיין, יהודה לייב, בן שבתאי.
נולד בתרל"א,1871. למד בישיבות סלובודקה, איישישוק, ופוניבז', שבליטא. בתרנ"ה,1895,התקבל כרב בפייסוצ'נה, שבליטא.[1] בתרנ"ט,1899, עבר לקופישוק Kupishok, Kupiškis, שבאותו האזור, ומשם לאושמיאנה,Oshmeana, Ašmeana,שברוסיה הלבנה. שם הקים ישיבה קטנה. בימי מלחמת העולם הראשונה ומלחמת רוסיה-פולין שאירעה אחריה סבלו היהודים באזור, ובהם גם הפליטים שהגיעו לשם, מן הנגישות של הצבא הרוסי והפולני. הרב פיין השתדל מאד לעזור להם. אחר כך עבר לסלונים Slonim ,, שבווהלין, ושם כיהן עד חורבנה של הקהילה בימי מלחמת העולם השניה. היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ובוועד של אגודת הרבנים בפולין. בימי המאבק על השחיטה הכשרה שהיה בפולין בשנות השלושים של המאה העשרים הוא היה מראשי הלוחמים בגזירה הזאת. היה פעיל בוועד הקהילה של העיר, ודאג לפליטים שבאו לשם מן השטחים שנכבשו בידי הגרמנים בספטמבר 1939. גם ערך בסתר בביתו חופות וקידושין. ב-17 ביולי 1941 יצא מביתו, ולא נענה להפצרותיהם של השוטרים שיחזור, ואמר שעליו להמשיך בדרכו ולדאוג לבני הקהילה שלו. הוא הגיע אל נקודת האיסוף, שבה היו כאלף וחמש מאות איש, מראשי הציבור והאינטליגנציה היהודית בעיר, ושם הועלה על אחת המכוניות, בדרכו האחרונה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 19-16; אשרי, חורבן ליטע, עמ 300; פנקס סלונים, ספר ב, עמ 42, 159, 160, 170, 171, ובדפי הנצחה בסוף הספר; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 503; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פיין, חיה פרומה, הרבנית מסלונים.
נרצחה בסלונים, בי"ד בתמוז תש"ב,1942.
מקורות: פנקס סלונים, כרך ב, דפי הנצחה בסוף הספר.

פיין, מאיר הלל.
נולד בתרע"ו,1916. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רסה;

פיין, נחמיה.
נולד בתר"ס,1900. מתרצ"ג,1933, כיהן כרב בוובולניק, Vabalnik.,Vobolnik, שבליטא. נספה עם בני קהילתו בתשרי תש"ב,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פיין, שבתאי, בן יהודה לייב.
לפי פנקס סלונים אחיו. למד בישיבת וולוז'ין. היה רבה האחרון של בליצה Bielice, Bellitza שבאזור ביאליסטוק. בימי מלחמת העולם הראשונה שרת בצבא הרוסי. אחרי המלחמה למד ב"קיבוץ הגבוה" בביאליסטוק. בימי הכיבוש הנאצי טענו הגרמנים שיהודי העיר ירו על הצבא הגרמני מתוך בית המדרש. כתגובה הם אספו עשרה אנשים ובהם הרב פיין, ואחר כך שיחררו אותם. נרצח בבליצה, עם אשתו סיריל בכ"ח בתמוז תש"ב,1942.
מקורות: פנקס בליצה (בעליצה), עמ 213-211, 344; פנקס הקהילות וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 169; פנקס סלונים, כרך ב, דפי ההנצחה בסוף הספר;

[1] פייסוצ'נה. לפי שעה לא עלה בידי למצוא עיירה בשם זה בליטא, בווהלין או ברוסיה הלבנה.